פסק-דין בתיק ת"א 15522-05-10

1.         עסקת רכב משומש היא נשוא התביעה שלפני.

2.         התובע חיפש לעצמו רכב לרכישה ונתקל לטענתו במודעה באתר האינטרנט בו פורסמו כלי רכב למכירה במגרש מכוניות ושבה הוכרז כי רכב מסוג הונדה שנת 2004 "נקי מתאונות". לגרסתו, התקשר למס' הטל' הרשום במודעה ושאל שוב באם הרכב נפגע בתאונה ונענה  ע"י הנתבע בשלילה.

3.         הנתבע בעל סוכנות למכירת מכוניות מיד שניה בשם "טרייד אין רום קאר" נפגש עם התובע ביום 25.11.09, הציג את הרכב וניהל עמו שיחה בנוגע למצבו. לדבריו, מסר לתובע נתונים והשיב לשאלתו בעניין מצב הרכב כבר בשיחת הטלפון הראשונה וזאת בהתבסס על בדיקה שהוא ערך לרכב וממצאיה, ושבה לא התגלתה פגיעה כלשהי בשלדה.

4.         לטענת התובע משהגיע למגרש המכוניות הנתבע הציג את הרכב כרכב ללא תאונות, במצב מצוין וכשמד האוץ הראה מספר ק"מ נמוך. ההסבר שניתן ע"י הנתבע לכך היה כי הרכב היה בבעלות אישה, שממנה נרכש על ידו הרכב, ושלא הרבתה לנסוע בו מלבד נסיעות קצרות. כשהגיע לביקור שני והפעם בבוקר ע"מ להתרשם מהרכב נפגש עם אחי הנתבע. האחרון הסכים לבקשתו לערוך בדיקה לרכב, אולם לדבריו עמד על קיומה במכון הממוקם סמוך למגרש הוא מכון "קומפיוטסט" בפ"ת. הנתבע מכחיש התניה כלשהי וטוען כי התובע בחר בעצמו את המכון וניגש לשם עם אחיו. 

5.         הרכב נבדק ביום 27.11.09 במכון הנ"ל וממצאי הבדיקה פורטו בדו"ח שהוגש לתובע. לטענת האחרון ניסה הבוחן להסביר לו את הממצאים והיפנה אותו לדו"ח וכשניסה לברר באם הרכב אכן נפגע בעבר נאמר לו כי חוץ מהכנף הקדמית שהוחלפה ברכב שאר הליקויים הם קלים ובעלי משמעות זניחה. לאחר הבדיקה חזר ושאל לטענתו את אחי הנתבע באם הרכב עבר תאונה ולכשנענה בשלילה סמך על האחרון ועל הנתבע ורכש את הרכב, לאחר שסוכם כי הנתבע יתקן ליקויים מסוימים שנתגלו ושפורטו בהסכם המכר.

כמוצהר ע"י הנתבע טרם הבדיקה ניתנה לתובע התחייבות בע"פ כי אם תתגלה פגיעה בשלדה יוחזר לתובע סכום הבדיקה. בממצאי הבדיקה לא התגלתה פגיעה כנ"ל אלא כי קיימים סימני פגיעה במרכב משמאל והכנף הקדמית הוחלפה. במצב זה רכש התובע את הרכב כשהוא מודע לכך, ולאחר שאף חתם בתחתית טופס דו"ח הבדיקה.

6.         ביום 27.11.09  נערך בין הצדדים זיכרון דברים ובו הוסיף הנתבע את המילים המתארות כי הרכב נבדק במכון וכי נמסר לשביעות רצון הקונה. לטענת התובע לא ייחס למילים הנ"ל משמעות בסמכו על הנתבע ואחיו. האחרונים טענו כי המילים הנ"ל מעידות יותר מכל כי התובע היה שבע רצון ממצאי הבדיקה בנוגע למצב הרכב וכי למרות שהייתה לו זכות לחזור בו לאחר הבדיקה בחר שלא לעשות כן, ומכל מקום כל טענה לגבי תקינות הרכב רובצת לפתחו של המכון הנ"ל.

7.         התובע שילם לנתבע סך של 58,000 ש"ח וקיבל את הרכב לחזקתו. לאחר מספר שבועות ברדת גשמים הבחין כי רצפת הרכב רטובה. מיד הכניס לטענתו את הרכב למוסך מורשה בראשל"צ וציפה לתיקון אלא שהוזעק לשוב אל המוסך ושם הודיעו נציג המוסך כי הרכב עבר תאונה קשה מאד בחלקו הקדמי שמאלי. לדבריו, נציג המוסך אף הרים את הרכב על הליפט והציג בפניו את גחון הרכב, את מוקד הנזק ברכב שנגרם בתאונה ואת התיקון הרשלני שבוצע ברכב כך שאינו בטוח לדעתו לנסיעה. לאור ממצאים אלו פנה לשמאי להערכת הנזק, ולאחר שהייתה בידיו חוו"ד השמאי הגיע למגרש המכוניות ביחד עם אחיו ודרש את ביטול העסקה לאור הגילוי הנ"ל והמפתיע, אולם הנתבע לעג לדבריו, ובזלזול מתנער שלח אותו להגיש תלונה במשטרה.

8.         לטענת התובע רק לאחר שפנה ליעוץ משפטי נודע לו כי הרכב היה מעורב בתאונה קשה שבגינה נקבע כאובדן להלכה. בנסיבות אלו הוטעה ע"י הנתבע ביחס למצבו האמיתי של הרכב והאחרון פעל בניגוד לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידה וגלוי נאות) התשס"ח -2008 ולא המציא טופס גילוי כדרישת החוק והכל על מנת לרמותו.

לפיכך ביקש לחייב את הנתבע בהשבת הכספים ששילם ובפיצויים הן הפיצוי המוסכם והן בגין נזקיו שכללו את עלות הבדיקה, חווה"ד השמאי ועגמת הנפש.

9.         הנתבע הודה כי התובע פנה אליו בבקשה לביטול העסקה, אולם הוא היפנה אותו לדו"ח הבדיקה ולהסכם המכר על פיו ויתר על כל טענה כלפיו.  לטענתו מסר את כל המידע הרלבנטי לתובע בעת המכירה ועל פי המידע שהיה ברשותו בשעה שהוא רכש את הרכב מהגב' אירנה בילאי (להלן: " הגב' אירנה") שהתחייבה בפניו כי הרכב גמע מספר קטן של ק"מ וכי הרכב נקי מתאונות.

מלבד הכחשת הנזק טען הנתבע בנוגע לחווה"ד השמאי מטעם התובע כי ממילא ירידת הערך של הרכב בגין מצבו אף לשיטתו עולה כדי 9,000 ש"ח בלבד. יתרה מזו, מאז רכישת הרכב בשנת 09' התובע עשה שימוש ברכב ושווי הרכב עפ"י המחירון שונה מהנטען בסך של 35,000 ש"ח.

דיון

10.        בהיות העסקה בין הצדדים עסקת מכר של רכב משומש חלות עליה מערכות דיני החוזים, דיני המכר והצרכן בכלל וחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח-2008.

התובע מבסס את עילת התביעה שליבתה זכאותו לביטול עסקת המכר והשבת התמורה ששילם על שתי טענות עיקריות. האחת, הטעיה במעשה או במחדל תוך הפרת חובת הגילוי והשנייה, הפרת ההסכם ואי התאמה. בנוסף נטען, כי הנתבע התרשל כלפי התובע ופעל כנגדו בניגוד לחובתו על פי דין לרבות חוק הגנת הצרכן.

הטעיה

11.        סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 קובע כי:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."

בכל הנוגע לטעות שיסודה בהטעיה, אין היא צריכה להיות טעות יסודית כי אם עליה להיגרם ע"י הצד השני.